חברת ניהול קניון אדומים (1999) בע"מ נ' יאסי

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה שיק אשר נמשך על ידי המבקשת לפקודת המשיבה. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקשת ביום 18.2.02.

ביום 5.9.12 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מכך שבתקופה בה נפתח תיק ההוצאה לפועל חלתה במחלת הסרטן, נזקקה לאשפוז וטיפולים מתמשכים ולא עלה בידיה לעסוק בתיק. בנוסף, בעלה של המבקשת עבר ניתוח לב פתוח, דבר שהביא את בני הזוג למצב כלכלי ונפשי קשה.

המבקשת מציינת כי בטרם חלתה הגישה התנגדות לביצוע שטר בתיק ההוצאה לפועל אך מאחר שלא הגישה תצהיר בהתאם להחלטת בית המשפט, וזאת מפאת מחלתה, נדחתה ההתנגדות. חרף זאת, שילמה המבקשת את חובותיה במסגרת תיק האיחוד.

לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי השיק נשוא התביעה ניתן למשיבה עבור דמי ניהול לחנות ממכר דברי נוי בקניון מעלה אדומים. השיק ניתן מראש עבור שלושה חודשים. בהמשך הגיעה המבקשת להסדר תשלומים עם המשיבה המבוסס על מחזור רווחים חודשי של החנות. חרף הסדר זה הוגש השיק לביצוע וזאת בשל החלטת המבקשת לעזוב את החנות.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה מחמת מעשה בית דין, וזאת נוכח פסק הדין שניתן ביום 11.7.02, על ידי כב' הרשם ארנברג (כתוארו אז). כך, טוענת המשיבה, כי ביום בשנת 2002 הגישה המבקשת התנגדות לביצוע שטר וביום 11.7.02 ניתן פסק דין המורה על דחיית ההתנגדות בהעדר התייצבות מטעם המבקשת. מספר ימים לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה לביטולו של פסק הדין וביום 27.8.02 ניתנה החלטה המורה למבקשת לצרף תצהיר בתמיכה לבקשה. לאחר שהמבקשת לא צירפה תצהיר כנדרש, ניתנה ביום 15.10.02 החלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין. מכאן, טוענת המשיבה, כי קיים פסק דין חלוט וסופי למעלה מ-10 שנים, הדוחה את טענות המבקשת ועל כן יש לדחות את הבקשה בשל מעשה בית דין. המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את הבקשה גם בשל התיישנות ושיהוי, שכן זו הוגשה כ-13 שנים לאחר התרחשות האירועים וכ-10 שנים לאחר שנדחתה ההתנגדות.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכת המועד, שכן צירפה אסמכתא כי חלתה במחלת הסרטן בשנת 2002, אך לא נתנה טעם מדוע המתינה למעלה מ-10 שנים עד להגשת הבקשה. אמנם המבקשת טוענת כי בעלה היה חולה, אך לא פירטה באילו מועדים ולא הסבירה מדוע הדבר גרם לאיחור כה ניכר בהגשת הבקשה. כן טוענת המשיבה, כי הטענות אותן מעלה המבקשת כנגד השיק לא פורטו כנדרש.

ביקשתי את תשובת המבקשת לתגובת המשיבה, אך זו לא התקבלה.

דין הבקשה להידחות וזאת משני טעמים: האחד, קיומו של מעשה בית דין והשני העדרו של טעם מיוחד המצדיק איחור של 10 שנים בהגשת הבקשה.

כפי שעולה מהנספחים שצורפו לתגובת המשיבה, ביום 11.7.02 ניתן פסק דין הדוחה את ההתנגדות שהגישה המבקשת, וזאת לאחר שהמבקשת לא התייצבה לדיון. המבקשת הגישה בקשה לביטולו של פסק הדין ובית המשפט בהחלטה מיום 27.8.02 הורה לה לתמוך את בקשתה בתצהיר. משלא פעלה המבקשת בהתאם להוראת בית המשפט נדחתה אף הבקשה לביטול פסק הדין. מכאן שפסק הדין שניתן ביום 11.7.02 הדוחה את התנגדות המבקשת הוא מעשה בית דין ועל כן מנועה המבקשת מלהגיש את ההתנגדות מחדש.

זאת ועוד, המבקשת לא הצביעה על קיומו של טעם מיוחד לאיחור הממושך בהגשת הבקשה. אמנם מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי המבקשת חלתה במחלת הסרטן בשנת 2002 ואולם אין בפי המבקשת הסבר מדוע השתהתה בהגשת הבקשה משך תקופה של כ-10 שנים.

לאור האמור, אני דוחה את הבקשה. לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.